באחרונה, מצא מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה כי בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר הילדים החרדים המטופלים בשירותי רווחה בשל פגיעה מינית. בתוך 20 שנה עלה מספר המטופלים מ-0.15 לכל 1,000 ילדים בשנת 2000, עד ל-3.7 ב-2020. לפי הדו"ח, הדבר אינו מעיד על עלייה במספר המקרים, אלא על עלייה במספר הדיווחים לשירותי הרווחה. אלה כמובן חדשות טובות; אולם, בצידן נחשף כעת ביתר שאת, הקושי של שירותי הרווחה לספק מענה לצרכים הטיפוליים הגוברים בחברה החרדית, והדבר מאיים להוריד לטמיון את המאמצים שנעשו בשנים האחרונות להתמודד עם התופעה.
נתחיל בחדשות הטובות: הזינוק בתלונות לשירותי הרווחה הוא ביטוי לעלייה במודעות החברה החרדית לתופעה הפגיעות המיניות. אין זה מקרי. מדובר בתוצאה של פעילות חינוכית מוגברת בשנים האחרונות שמובילים ארגונים חברתיים בקהילה החרדית. כך, למשל, קרן ידידות טורונטו, המפעילה שתי תכניות לחיזוק המוגנות מפני פגיעות מיניות בציבור החרדי ובציבור הדתי-לאומי, הרחיבה בשנה החולפת את פעילותה בשני המגזרים אל מעל מ-60 אלף תלמידים בכיתות א' עד ו' במאות מוסדות לימוד.
המגע הישיר והבלתי אמצעי בין פסיכולוגיים קליניים ומדריכי התכנית לבין צוותי ההוראה והתלמידים מספק כלים לזהות פגיעות מיניות. בנוסף, הוא אף מציף מקרים, שעד אז היו נסתרים מן העין, ומביא לגידול במספר התלונות לשירותי הרווחה. וזה עובד. התלמידים השתתפו בסדרה מתמשכת של מקרי בוחן, אשר דימו מצבים של ניצול מיני בחיי היום-יום והכשירו את הילדים להתמודד איתם – הכול תוך התאמה תרבותית. לדוגמא, תלמידים חרדים, המחונכים לפי תפיסה של גמילות חסדים, קיבלו כלים כדי לזהות ולהתמודד עם מצב שבו אדם מבוגר מבקש את עזרתם, ואולי אף מציע להם תמורה, אך הדבר עלול להוביל לניצול. המטרה היא לבנות אקלים בית ספרי בטוח כך שתוך שלוש שנים יוכל בית הספר להוביל את התוכנית בעצמו.
אלא שאליה וקוץ בה. במקביל לעלייה במספר הפניות, רשויות הרווחה, ובמרכזן עובדת סוציאלית ארצית לחוק הנוער האחראית על תחום פגיעות מיניות בילדים ובני נוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מתקשות להתמודד עם זרם התלונות הנערמות על שולחנן. הדבר אינו מפתיע. הוא חלק מתופעה רחבה יותר, הקיימת גם במגזרים נוספים בחברה הישראלית. דו"ח שהגישה לאחרונה לנשיא המדינה הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות חשף, כי רק 41 אחוזים ממקרי הפגיעה המינית בילדות נחשפים בזמן אמת, וכי 80 אחוזים מהנפגעים לא מקבלים כל מענה מרשויות הרווחה או ממערכת אכיפת החוק.
למרות זאת, דומה שהחברה החרדית סובלת במיוחד מהמחדל. בראש ובראשונה, קיים בה מחסור חמור במטפלים מקצועיים, שעברו הכשרה מתאימה לטיפול באוכלוסייה החרדית, ומכירים מקרוב את הניואנסים ואת הקודים התרבותיים שלה. בהעדרם, יותר ויותר קורבנות תקיפה מינית מדירים את רגליהם ממרכזי הטיפול ונמנעים מלהתמודד עם מצוקתם. המחסור במטפלים גורם לזמני המתנה ממושכים לטיפול בקהילה, שהם ארוכים הרבה יותר ממשך ההמתנה לשירותי הרווחה בקרב הציבור הרחב. אל זאת יש להוסיף מחסור במרכזי טיפול הזמינים בקרבת מקום המגורים, בעיקר ביישובים החרדיים בפריפריה.
התוצאה היא תחושות תסכול וייאוש גוברים בקרב הקורבנות. במקרים רבים, תחושות אלו גורמות למטופלים להרים ידיים משירותי הרווחה ולנטוש את התהליך הטיפולי. חמור מכך, המענה האיטי והחסר של הרשויות לציבור החרדי עלול אף להביא להמשך הפגיעה המינית בקורבנות.
כדי לטפל בבעיה נדרש קודם כל שינוי תפיסה משמעותי אצל רשויות הרווחה. במקום להמשיך לפעול על "טייס אוטומטי" באותם כלים ישנים ומצבת כוח-אדם חסרה, על גורמי הרווחה להתאים עצמם לעלייה בביקוש לשירותיהם בקרב האוכלוסייה החרדית. הדרך לעשות זאת עוברת קודם כל בהגדלת מספר המטפלים המותאמים לציבור החרדי. ניתן לעשות זאת באופן מיידי כבר במהלך ההכשרה האקדמית בשנת הלימודים הנוכחית. במישור החינוכי, אחרי שהדבר הוכח כיעיל בהעלאת המודעות לתופעת הפגיעות המיניות, מומלץ להגדיל את מספר בתי-הספר בחברה החרדית המשתלבים בתוכניות מוגנות.
בנוסף, יש לחזק את שיתוף הפעולה בין מערכת החינוך לגורמי הרווחה, לדוגמה, באמצעות הגדרת פרוטוקולים לזיהוי פגיעות מיניות, ניסוח דרכי תגובה מותאמים והגדרה מדויקת לסיוע של המערכת בהתאמה בין מטפל למטופל והקמת צוות חירום ברשתות החינוך (צח"ר). זאת, במטרה ללוות קורבנות תקיפה מינית במערכת החינוך עד גמר הטיפול על-ידי שירותי הרווחה.
בפני רשויות הרווחה עומדים מגוון צעדים להתמודדות עם המצב הבלתי נסבל שבו נמצאים קורבנות פגיעה מינית בחברה החרדית כיום. נותר רק לפעול. כל קורבן הוא עולם ומלואו, ואסור לנו לאבד אפילו עוד ילד אחד. זה בנפשנו.
נתן קנדלר, סמנכ"ל קרן ידידות טורונטו ומנהל תחום תכניות מוגנות בקרן
