מגפת הנשירה היא הנזק האמיתי של הקורונה

כחצי מליון תלמידים נשרו מאז משבר הקורונה. כדי להתמודד עם זה נדרש שינוי תפיסה במערכת במערכת החינוך

הזעקה שהשמיעו לאחרונה מעל 1,000 אנשי חינוך והוראה, במסגרת עצומה להצלת מערכת החינוך ששוגרה לראש הממשלה נפתלי בנט, העלתה מחדש את הקושי של מערכת החינוך לקיים שגרת לימודים בעיצומה של מגפה. אתגרי הקורונה אומנם רבים ונוגעים כמעט בכל חלק מהמערכת, אולם דומה שהביטוי המרכזי של קשיים אלה, במיוחד בגל האומיקרון הנוכחי, היא מגפת הנשירה, המכה ביתר שאת בתלמידים ככל שגלי התחלואה נמשכים. אחרי כל גל, עם החזרה ללימודים, מתברר כי יותר ויותר תלמידים נשארו מאחור ולא חזרו לספסל הלימודים. המענה מצד המערכת איטי ולא מספק, והוא מותיר אלפי מורים, תלמידים ובני משפחותיהם חסרי אונים.

המספרים אינם מותירים מקום לספק. לפי הערכות עדכניות, כחצי מיליון תלמידי תיכון סובלים מנשירה סמויה או גלויה מאז תחילת משבר הקורונה. מחקר שפרסם לאחרונה מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא כי בשנה האחרונה טיפל כל קצין ביקור סדיר ב-100 תלמידים בנשירה גלויה או סמויה, נתון הגבוה במאות אחוזים מטרום תקופת הקורונה.

הסיבות לזינוק במספרים אומנם שונות ומגוונות, אולם כולן קשורות לקורונה. תלמידים הסובלים מבעיות קשב וריכוז מתקשים במיוחד להסתדר עם למידה מרחוק וחלקם מוצאים את דרכם אל מחוץ למערכת; אחרים, שפתחו פערים גדולים בחומר, לא מצליחים להיקלט היטב עם החזרה למסגרות. ישנם גם כאלה שנפלטו מהמעגלים החברתיים שלהם, וחווים חרדה קשה עם החזרה ללימודים בתום ימי בידוד. בעיית הנשירה חמורה לא פחות בקרב משפחות חרדיות וערביות, הסובלות יותר מהיעדר תשתיות אינטרנט ראויות וציוד מתאים ללמידה מרחוק. במשפחות מרובות ילדים, נדרשים הילדים הגדולים לעיתים קרובות לשמור על אחיהם הקטנים, מה שמרחיק אותם עוד יותר מהלימודים.

לנשירה גם סיבה כלכלית. המשבר הכלכלי שפקד עשרות אלפי משפחות הביא, בעידוד ההורים, לתופעה שבה תלמידים ממשפחות קשות יום, שאינם מקבלים תמיכה לימודית בבית, החלו לעבוד או פנו ללימודי מקצוע במקום להשלים את לימודי הליבה. בחלק מהמקרים, תלמידים שיצאו לעבוד במהלך הקורונה מעדיפים להמשיך בכך ואינם מעוניינים לחזור ללימודים.

עד כה, מערכת החינוך מתקשה להתמודד עם תופעת הנשירה. ההפרעות התכופות בשגרת הלימודים הכניסו את המערכת למצב הישרדותי בניסיון לשמור על שגרה, והקשו עליה להעניק תשומת לב רגשית ולימודית למי שנפלו בין הכיסאות. עם החזרה ללימודים פיזיים, המורים לא מקבלים הכנה נאותה או כלים להתמודד עם הקשיים הרגשיים המלווים את התלמידים בעקבות השינוי בהרגלי הלמידה, הצורך להשלים פערים והקשיים החברתיים בשל הבידודים. התוצאה היא תסכול וייאוש גוברים גם בקרב הצוותים החינוכיים, שחלקם אף שוקלים לעזוב את המקצוע.

כדי להתמודד עם תופעת הנשירה נדרש שינוי תפיסה במערכת. הקורונה אינה מציאות חולפת ועליה למצוא דרכים לא רק להיפתח אלא גם לייצר מציאות ראויה עבור התלמידים, המספקת מענים רגשיים, חברתיים ולימודיים לבעיות הקיימות.

מערכת החינוך יכולה, וצריכה, לקבל רעיונות כיצד לעשות זאת ממודל המיושם בהצלחה בשנים האחרונות דווקא בחינוך החרדי. המודל מבוסס על איתור מוקדם של תלמידות המצויות בסיכון מוגבר לנשירה עקב בעיות לימודיות, רגשיות, התנהגותיות, משפחתיות או חברתיות. לכל תלמידה מאותרת נבנית תוכנית מותאמת אישית, הכוללת התערבויות שונות על פי הצורך, כגון אבחונים, טיפולים רגשיים, הדרכת הורים, סדנאות, סיוע בלימודים וחוגי העשרה. במקביל, צוותי ההוראה צפויים לקבל הדרכה, השתלמויות וכלים מעשיים לאיתור וטיפול בתלמידים בסיכון לנשירה.

הניסיון מראה שמודל התערבות מסוג זה עובד. מחקר שערכה השנה קרן ידידות טורונטו בעשרות מסגרות חינוכיות בחברה החרדית, בהן פועלת תוכנית למניעת נשירה לפי המודל המתואר, הראה שמתוך 391 שהשתתפו בתוכנית, רק אחת נשרה מבית הספר. מדובר בפחות משישית משיעור הנשירה הכללי בקרב תלמידות בחברה החרדית שלא השתתפו בתוכנית, ואף פחות משיעור הנשירה הממוצע במערכת החינוך כולה. לנתונים הברורים מצטרף המשוב של הנערות עצמן, שדיווחו כי התוכנית שיפרה בצורה דרמטית את הישגיהן הלימודים, את הביטחון העצמי ואת היכולות החברתיות.

יש לקוות שהמערכת תסיק את המסקנות המתבקשות, תיקח יוזמה ותטפל עוד השנה, עוד בגל הזה, במגפת הנשירה. לא רק שאסור לוותר על אף תלמיד, זו גם הדרך לשמר את המורים וצוותי החינוך במערכת.

שרה פולק, מנהלת תכנית ‘מרחבים’ בקרן ידידות טורונטו

שיתוף

אולי יעניין אותך גם

תודה!

כדאי לבקר גם בפייסבוק ובטוויטר שלנו