נתונים שפרסמה לאחרונה עמותת ער"ן חושפים שלרפורמה המשפטית השפעה נוספת, מדוברת הרבה פחות, על החברה הישראלית: לחץ וחרדה. אם להעריך לפי ממדי ההתנגדות הציבורית לרפורמה, הרי שלצד השסע החברתי והפוליטי הקשה, המשבר בתחום בריאות הנפש, שכבר קיים ומלווה אותנו בשנים האחרונות, עלול כעת להחמיר עוד יותר. עבור מערכת הבריאות, שעדיין מתאוששת ממשבר הקורונה ומסבבי לחימה בדרום בשנים האחרונות, מדובר בלא פחות מתסריט בלהות, שאם יתממש עלול הפעם להביא לקריסה מוחלטת של מערך בריאות הנפש.
די במבט חטוף בנתונים כדי להבין את גודל הסכנה: אחת מכל ארבע שיחות למוקדי העזרה של עמותת ער"ן וארגוני סיוע נוספים בשבועות האחרונים נובעת מדאגה ומלחץ לנוכח מהלכי החקיקה המשפטית. בנוסף, כבר עתה פסיכולוגים מעידים כי בחדר הטיפולים יותר ויותר אנשים מתארים פחדים, חרדה ותחושת חוסר ודאות גדולה בנוגע לעתידם בהיבט החברתי, הכלכלי והאישי, ללא קשר לעמדתם הפוליטית. הדברים קיבלו משנה תוקף גם בפנייה פומבית ששיגרו בשבוע שעבר מנהלי מחלקות וראשי יחידות פסיכיאטריות לראש הממשלה ולנשיא המדינה בה הצהירו שהרפורמה המשפטית תגרום לחרדות, דיכאון, אלימות והתגברות האובדנות בחברה.
מדובר במצב מדאיג. בראש ובראשונה כי כנראה שהיקף התופעה גבוה הרבה יותר ממה שמשתקף בנתוני ארגוני הסיוע ועדויות אנשי המקצוע, אך הוא מדאיג בעיקר לנוכח המענה החלקי והבלתי מספק שבאפשרות מערך בריאות הנפש יהיה לתת לעשרות אלפי פונים פוטנציאליים חדשים, שידפקו על דלתו, ככל שיתעצם המשבר הפוליטי בישראל.
אין זה חדש. מזה שנים ארוכות, אל מול הביקושים העצומים לטיפול נפשי בשנתיים האחרונות, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער, מערך בריאות הנפש בישראל סובל ממצב מתמשך של מחסור בכח אדם, היעדר תקנים ותת תקצוב. כתוצאה מכך, זמני ההמתנה הממוצעים לתורים במערכת הציבורית מגיעים לחצי שנה במרכז הארץ ועד למעלה משנה בפריפריה. היחס בין מיטות במחלקות הפסיכיאטריות למטופלים עומד על 0.3 ל-1000. מדובר במצב בלתי נסבל, הרחוק מהסטנדרט המקובל בתחום ומהמציאות במדינות ה-OECD. משבר הקורונה והזינוק ב-81% שחל בעקבותיו בפניות לסיוע נפשי, הביקוש הגבוה לשירותי בריאות נפש בסבבי הלחימה בדרום, החמירו עוד יותר את המצב בתחום.
לרפורמה המשפטית השפעה על רמות הלחץ והחרדה. מקבלי ההחלטות חייבים בשינוי תשתית דחוף כדי לקטוע את שרשרת המשברים המתמשכים בתחום בריאות הנפש בישראל – על זה אין ויכוח והציבור זקוק לכך כמו אוויר לנשימה
כך, המשבר הפוליטי הנוכחי מצטרף לרצף בלתי נגמר של אירועים בקנה מידה לאומי, שהינם בעלי פוטנציאל טראומתי עבור הציבור הרב. מערכת בריאות הנפש, שאמורה לספק לכל אלה תמיכה נפשית, חסרת אונים וכבר מזמן לא עומדת במשימה.
למרבה הצער, מעט נעשה בשנה האחרונה כדי לשפר את המצב. 600 מיליון השקלים שהקצה משרד הבריאות בראשות השר הקודם ניצן הורוביץ למערך בריאות הנפש הולכים ברובם לבנייה ושיפוץ מוסדות, ולא מיועדים לקיצור תורים. כך גם התחייבות הממשלה הנוכחית מינואר השנה להעביר עשרות מיליוני שקלים מרווחי קרן העושר אל תחום בריאות הנפש. זה אולי צעד בכיוון הנכון, אך מעבר לעובדה שהוא עדיין לא מומש, מדובר בטיפה בים אל מול המשאבים והצרכים להם משוועת המערכת. ישועה לא הגיעה גם מתקציב הבריאות הנוכחי שאושר בחודש שעבר במסגרת תקציב המדינה לשנים 2023-2024.
למרות הייאוש הפתרון נמצא מעבר לפינה. טיוטה של חוזר המנכ"ל במשרד הבריאות כבר הכינה את התשתית לרפורמה בתחום. התכנית אמנם לא נכנסה לתקציב המדינה הנוכחי, אולם היא קיימת, נמצאת במגירה וניתן לשולפה בכל עת. מדובר ברפורמה המציבה סטנדרטים חדשים לתורי המתנה לטיפולים, וזאת כחלק מהמהלך נרחב לשיפור התשתיות הרפואיות בתחום בריאות הנפש. חשיבותה היא בעצם הגדרת הסטנדרטים, שתחייב את קופות החולים להרחיב את המענים.
אנו בפתחו של משבר לאומי נוסף בתחום בריאות הנפש. החשש מפני הלא נודע גדול מאי פעם. חיים באי-וודאות עלולים להביא אנשים לעשות מעשים קשים וקשה לצפותם. גם ברמה הארצית, הדחק הנפשי המלווה נתח כה גדול באוכלוסיה עלול למוטט את מרקם החיים הגם כך עדין שבו אנו חיים.
האסימון חייב ליפול למקבלי ההחלטות. לא עוד פלסטר לפצע פתוח. דרוש שינוי עומק תשתיתי דחוף כדי לקטוע את שרשרת המשברים המתמשכים בתחום בריאות הנפש בישראל. חוסנה הנפשי של מדינה הוא חלק בלתי נפרד מחוסן הלאומי שלה. כדי להשיג זאת, הגיע העת לשלוף מהמגירה את הרפורמה בתחום בריאות הנפש ולהקצות באופן ייעודי, ובעיקר בדחיפות, משאבים ותקציבים במטרה ליישמה. מאות אלפי ישראליות וישראלים זקוקים לכך כמו אוויר לנשימה. על כך, לפחות, דומה כי אין בציבור מחלוקת.
משה שפירא, מנכ"ל קרן ידידות טורונטו
