יש בארץ עשרות אלפי ילדים בסיכון. אפשר לשנות את זה

חייבים לשנות את מנגנון האיתור של משפחות בסיכון בישראל. הפתרון כבר קיים.

המגעים להקמת הממשלה מציתים מחדש את הדיון סביב הפיקוח על מעונות היום לגיל הרך. סיעת יהדות התורה מבקשת להחזיר את האחריות על מעונות היום ממשרד החינוך למשרד הכלכלה. במקביל, ארגונים חברתיים פנו בדרישה לנצל את המגעים הקואליציוניים כדי לקדם הקמה של רשות לאומית לגיל הרך ולהגדיל את התקציבים המופנים לתחום.

אלא שיוזמות אלו, הגם שהן מבורכות, לא בטוח שנותנות מענה לסוגיה אחרת – מדאיגה לא פחות בתחום הגיל הרך: מניעה של מעבר בין דורי של מצבי סיכון מההורים, שבעצמם היו צעירים בסיכון, לילדיהם. ללא פתרון ממשי למציאות בהן חיות המשפחות הללו, היוזמות השונות הנידונות כעת במסגרת המגעים הקואליציוניים – לא ישיגו את מטרתן.

המספרים מדאיגים: מעל 260 אלף קטינים הוגדרו בישראל בשנת 2020 כילדים בסיכון. אלו ילדים הגדלים במשפחות הנתונות למצבי מצוקה בשל בעיות כלכליות, אישיות, חולי או אלימות, ומתוקף זה חשופים לפגיעה והזנחה. למרות המודעות למצב, הנתונים מצביעים על עלייה הדרגתית במספר הילדים בסיכון והמערכת מתקשה לצמצם את התופעה.

הבעיה מתחילה בשלב הזיהוי והאיתור הראשוני; כיום, הורים בסיכון נרתעים מלהגיע לרשויות המדינה, ממעטים לפנות ללשכות הרווחה וחלקם מתכחשים למצבי הסיכון או אינם מודעים להם. הם פונים לעזרה רק בשלב מאוחר או כשהמצוקה כבר ברורה ונראית לעין, וגורם חיצוני מזעיק את שירותי הרווחה.

בנוסף, רבים מהתינוקות והפעוטות בגילי לידה עד 3 אינם שוהים במעונות יום מפוקחים, מסיבות כלכליות ואחרות, ולכן ילדים רבים בסיכון מאותרים רק בגיל שלוש – עם כניסתם למערכת החינוך מתוקף חוק חינוך חובה. זה כמובן כבר שלב מאוחר, לעתים מאוחר מדי. הילד מגיע לגן כשההזנחה קיימת והמצוקה גדולה, ובמצב כזה, הדרך להצילו קשה ומורכבת הרבה יותר.

קבלת מידע בזמן אמת

חשוב להדגיש, חיים בסיכון אינם גזירת גורל. ילדים נולדים עם מלוא הפוטנציאל ההתפתחותי, אלא שהעובדה שמשפחות אלו נמצאות מתחת לרדאר של רשויות החינוך והרווחה גורמת לכך שבשלוש השנים הראשונות לחייהם, ילדים אלו עלולים להיכנס למעגל הסיכון. ללא טיפול מתאים, הם הופכים לחלק מהסטטיסטיקה העגומה.

מחקרים רבים מראים שהגיל הקובע להתפתחות נפשית, קוגניטיבית ופיזיולוגית של אדם הוא בין לידה לשלוש. ילד שבשנותיו הראשונות חי במצב של הזנחה, כשאמו אינה מדברת אליו או כשאין לידו צעצועים או גירויים אחרים – הסיכויים שלו להצליח נמוכים יותר. מנגד, אם מזהים את הבעיות בשלבים הראשונים לחיים, חלק ממצבי הסיכון ניתנים למניעה.

בנוסף, סיוע להורים לילדים מגיל לידה עד שלוש בבניית קשר מיטיב עם התינוק שלהם, מגדיל את הסיכויים להתפתחות קוגניטיבית בריאה ופיתוח כישורים חברתיים מספקים. לפיכך, איתור משפחות בסיכון בשלב מוקדם, הוא לא פחות מקריטי לצמצום תופעת הילדים בסיכון.

אחת הדרכים היעילות לעשות זאת היא באמצעות קבלת מידע בזמן אמת מגופים שבאים עם המשפחות במגע בשנים הראשונות להולדת הילדים, כמו מחלקות היולדות, טיפות חלב, מטפלות ומשפחתונים. מיזם “אורים” המפתח מודלים לאיתור הורים צעירים בסיכון, פיתח מחוון מיוחד לזיהוי, איתור והפנייתם לתוכניות התערבות שפותחו במסגרת המיזם, אשר מסייעות להם בזמן אמת לשפר ולחזק את הקשר עם הילדים.

תוצאות ביניים של המחקר המלווה את הפיתוח של המחוון מצא שבמשפחות שאותרו בעזרתו – הקשר בין ההורה לילד התחזק והשתפר באופן מובהק. הדבר התבטא בעלייה במודעות העצמית של ההורה, בגילויים של רגישות אימהית גבוהה יותר ועוד.

הקולות הנשמעים כיום להגדיל תקציבים, להקים רשות לאומית ולחזק מענים קיימים בתחום, הם חשובים ומבורכים. עם זאת, ללא שינוי מן היסוד של מנגנון האיתור והטיפול המוקדם של משפחות בסיכון, אותן יוזמות לא יצמצמו את היקף התופעה. מודלים מוצלחים ליצירת מנגנון יעיל לאיסוף מידע על הורים וילדיהם מגיל הינקות ותרגומו למענה בזמן אמת, כבר קיימים. אלה יוכלו לעמוד לרשות המדינה – אם תחליט לאמצם. הדבר יסייע לעשרות אלפי ילדים לממש את הפוטנציאל שלהם, ויאפשר להם התחלה טובה יותר לחייהם.

יעל בליץ-זיסקין, מנהלת תחום קידום מדיניות בקרן ידידות טורונטו

שיתוף

אולי יעניין אותך גם

תודה!

כדאי לבקר גם בפייסבוק ובטוויטר שלנו